תנ"ך על הפרק - בראשית כ - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

בראשית כ

20 / 929
היום

הפרק

אברהם ושרה בגרר

וַיִּסַּ֨ע מִשָּׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אַ֣רְצָה הַנֶּ֔גֶב וַיֵּ֥שֶׁב בֵּין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֣ין שׁ֑וּר וַיָּ֖גָר בִּגְרָֽר׃וַיֹּ֧אמֶר אַבְרָהָ֛ם אֶל־שָׂרָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיִּשְׁלַ֗ח אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ גְּרָ֔ר וַיִּקַּ֖ח אֶת־שָׂרָֽה׃וַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל־אֲבִימֶ֖לֶךְ בַּחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנְּךָ֥ מֵת֙ עַל־הָאִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־לָקַ֔חְתָּ וְהִ֖וא בְּעֻ֥לַת בָּֽעַל׃וַאֲבִימֶ֕לֶךְ לֹ֥א קָרַ֖ב אֵלֶ֑יהָ וַיֹּאמַ֕ר אֲדֹנָ֕י הֲג֥וֹי גַּם־צַדִּ֖יק תַּהֲרֹֽג׃הֲלֹ֨א ה֤וּא אָֽמַר־לִי֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וְהִֽיא־גַם־הִ֥וא אָֽמְרָ֖ה אָחִ֣י ה֑וּא בְּתָם־לְבָבִ֛י וּבְנִקְיֹ֥ן כַּפַּ֖י עָשִׂ֥יתִי זֹֽאת׃וַיֹּאמֶר֩ אֵלָ֨יו הָֽאֱלֹהִ֜ים בַּחֲלֹ֗ם גַּ֣ם אָנֹכִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ כִּ֤י בְתָם־לְבָבְךָ֙ עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וָאֶחְשֹׂ֧ךְ גַּם־אָנֹכִ֛י אֽוֹתְךָ֖ מֵחֲטוֹ־לִ֑י עַל־כֵּ֥ן לֹא־נְתַתִּ֖יךָ לִנְגֹּ֥עַ אֵלֶֽיהָ׃וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙ כִּֽי־נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְיֵ֑ה וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ׃וַיַּשְׁכֵּ֨ם אֲבִימֶ֜לֶךְ בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקְרָא֙ לְכָל־עֲבָדָ֔יו וַיְדַבֵּ֛ר אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּֽירְא֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים מְאֹֽד׃וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְאַבְרָהָ֗ם וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ מֶֽה־עָשִׂ֤יתָ לָּ֙נוּ֙ וּמֶֽה־חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ כִּֽי־הֵבֵ֧אתָ עָלַ֛י וְעַל־מַמְלַכְתִּ֖י חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה מַעֲשִׂים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יֵֽעָשׂ֔וּ עָשִׂ֖יתָ עִמָּדִֽי׃וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־אַבְרָהָ֑ם מָ֣ה רָאִ֔יתָ כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֣י אָמַ֗רְתִּי רַ֚ק אֵין־יִרְאַ֣ת אֱלֹהִ֔ים בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וַהֲרָג֖וּנִי עַל־דְּבַ֥ר אִשְׁתִּֽי׃וְגַם־אָמְנָ֗ה אֲחֹתִ֤י בַת־אָבִי֙ הִ֔וא אַ֖ךְ לֹ֣א בַת־אִמִּ֑י וַתְּהִי־לִ֖י לְאִשָּֽׁה׃וַיְהִ֞י כַּאֲשֶׁ֧ר הִתְע֣וּ אֹתִ֗י אֱלֹהִים֮ מִבֵּ֣ית אָבִי֒ וָאֹמַ֣ר לָ֔הּ זֶ֣ה חַסְדֵּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשִׂ֖י עִמָּדִ֑י אֶ֤ל כָּל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר נָב֣וֹא שָׁ֔מָּה אִמְרִי־לִ֖י אָחִ֥י הֽוּא׃וַיִּקַּ֨ח אֲבִימֶ֜לֶךְ צֹ֣אן וּבָקָ֗ר וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַיִּתֵּ֖ן לְאַבְרָהָ֑ם וַיָּ֣שֶׁב ל֔וֹ אֵ֖ת שָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ הִנֵּ֥ה אַרְצִ֖י לְפָנֶ֑יךָ בַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ שֵֽׁב׃וּלְשָׂרָ֣ה אָמַ֗ר הִנֵּ֨ה נָתַ֜תִּי אֶ֤לֶף כֶּ֙סֶף֙ לְאָחִ֔יךְ הִנֵּ֤ה הוּא־לָךְ֙ כְּס֣וּת עֵינַ֔יִם לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֑ךְ וְאֵ֥ת כֹּ֖ל וְנֹכָֽחַת׃וַיִּתְפַּלֵּ֥ל אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּרְפָּ֨א אֱלֹהִ֜ים אֶת־אֲבִימֶ֧לֶךְ וְאֶת־אִשְׁתּ֛וֹ וְאַמְהֹתָ֖יו וַיֵּלֵֽדוּ׃כִּֽי־עָצֹ֤ר עָצַר֙ יְהוָ֔ה בְּעַ֥ד כָּל־רֶ֖חֶם לְבֵ֣ית אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרָ֖ה אֵ֥שֶׁת אַבְרָהָֽם׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא. לא היה זה כמו במצרים כי שם בבואם למצרים לאחר שראו אותה הללוה לשרים ולמלך כי יפה היא מאד כי כולם היו אנשי זמה וכאן אבימלך וכל אנשי ביתו היו אנשי אמת וטובים אלא שאברהם חשד בהם ואמר לכל אחותי היא. וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי. כתב הרמב"ן לא ידעתי טעם להתנצלות הזה אם אמת היה הדבר שהיתה אחותו ואשתו וכשרצו ליקח אותה לאשה אמר אחותי היא להטעותם וא"כ היה מביא עליהם חטאת במה שלא אמר שהיא אשתו ואין חלוק בין הוא אמת שהיא אחותו או שקר לעולם הביא עליהם חטאת במה שאמר שהיא אחותי. ואולי מפני שאמר אבימלך מה ראית כי עשית הדבר הזה כלומר מה ראית בי חטא רשע שפחדת ועשית כן כי לא נסיתי לקחת נשים מבעליהם אז ענה אברהם אני לא ידעתי אתכם אך חשבתי רק אין יראת אלקי' במקום הזה כי ברוב המקומות שעברתי אין בהם יראת אלהים ולכן מעת צאתי מארצי התניתי עמה לומר כן בכל מקום להציל נפשי ולא התחלתי לומר כן מעת הכנסי בארצכם כי לא ראיתי בכם עון אשר חטא וגם אמנה אחותי בת אבי היא טענה אחרת אמר אני לפי דרכי אמרתי כן שהוא אמת וחשבתי אולי אם יחפצו בה ישאלוני אם היא אשתי וכיון שלקחוה עבדיך ולא שאלוני דבר אמרתי גם במקום הזה אין יראת אלהים. ור' אברהם אמר כי כל אלו הדברים לא היו אלא לדחות לאבימלך. ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי. התעו אותי ללכת אחריהם וחזקתי לבי לפרוש מהם וללכת אחרי אלהים חיים ויצאתי מבית אבי כאיש תועה ממקום למקום: בטוב בעיניך שב. אבל פרעה שלחו מיד בשביל שלקה על ידו הוא וביתו נגעים גדולים: הנה הוא לך כסות עינים. פי' אלף הכסף שנתתי לאחיך והוצרכתי לפייסו בממון רב ואלף כמו אלפי כסף ממון הוא לך כסות עינים מהביט בך מלדבר בך ומלהביט בכל אשר אתך אפי' בנערותיך ושפחותיך באמרם המלך הוצרך לפדות עצמו בממון על ששלח ידו באשת הנביא: ונוכחת. שיש לך פתחון פה להתוכח עמהם. אי נמי ונוכחת לומר שאברהם נתפייס אבל שרה לא נתפייסה אלא מתווכחת עמו לאמר שלא תמחול ובשבחה דבר הכתוב. ויש מפרשים הנה הכסף לך כסות עיני' כסות יפה לכל עינים שתוכלי לקנות לך בכסף מלבוש נאה ולכל אשר אתך לשפחותיך: את כל ונוכחת. את הכל הזמינה כאשר קנה לה בגדים להודיע לכל שהוצרך לפייסה ונוכחת ל' הזמנה כמו אשר הוכיח ה' לבן אדוני. ור' אברהם פי' הנה הוא לך כסות עינים פי' אברהם שאמרת אחיך הוא הנה הוא לך כמו מכסה לעינים שלא ישא איש את עיניו בך וגם כסות עינים לכל שפחותיך שאתך שהן נשי עבדיו. ונוכחת פי' נתוכחה שרה שלא אמרה עוד על אברהם אחי הוא. ויש מפרשים הנה הוא לך כסות עינים שכסית עליו לומר אחי הוא ודרך מוסר עשית שלא רצית לומר בעלי הוא וכן עשו כל אשר אתך שאמרו כמותך אחיך הוא ומכל מקום מכאן ואילך תהי נוכחת שלא לומר כן יותר שלא יכשלו בך: וילדו. פירש"י שנתפתחו נקביהם של האף ושל פה והחוטם והיא הלידה שלהם: בעד כל רחם. פירש"י עצר בעד כל פתח. וכתב הרמ"בן שאין לשון רחם נופל על שאר פתח אלא על הרחם ממש. וכתב עוד תימה דמפשט הפסוק נראה שבאותה לילה שלקחה מיד בבוקר החזיר' וא"כ מתי היה להם עוצר רחם אולי היו על פרקם ואחזום חבלי יולדה ולא יכלו להמלט או אולי איחר אברהם תפלתו ימים רבים והנכון בעיני כי מיום שלוקחה שרה לקה אבימלך באיברי התשמיש ולא יכול לשמש והוא שנא' ולא נתתיך לנגוע אליה כי הנגיעה והקריבה אל הנשי' היא בענין תשמיש ואשתו ואמהותיו המעוברות עצר בעד רחמם ולא יכלו להמלט כי עצירת רחם היא שלא תהר כדכתיב וה' סגר רחמם אבל עצירה בעד רחם היא שלא תלד כמו סגר בעדי ועמדה שרה ימים רבים בביתו ולא שב אבימלך מדרכו כי לא הבין עד שבא אליו האלקים להודיעו ולא פי' הכתוב חולי אבימלך והזכירו ברמז דרך מוסר וכבוד לשרה ואחר תפלת אברהם נתרפא אבימלך וילדו הנשים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך